חיפוש מהיר
מועדפים שלי
מה בין שחיתות שלטונית ותנועה גופנית (ועוד של תינוקות....?!!)
מאמר זה מציג הרהורים על הקשר שבין מוסר, גוף ותנועה, הרהורים כואבים בימי חקירות ומעצרים אלה של טרום-בחירות 2015. (כן, הכתבה נכתבה בשנת 2015)
על שחיתות שלטונית אין צורך להרחיב בימים אלה. ואף לא `לתרגם` לנערינו ביטויים כגון "הון-שלטון". צירופי מילים אלה מתעופפים באוויר בתדירות גבוהה מזו של הכדורים של מכבי תל אביב. ואנו מבינים כי אכן, "מסריח הדג מראשו".
ברור.
מה שבעייתי יותר, הוא שאת הדג וגופו לא ניתן לנתק. כלומר, כשמסריח הראש- מסריח גם הגוף. והגוף הוא אנחנו.
וכשנקודה חשובה זו מובהרת עכשיו, עולה השאלה- מה הקשר לתנועה, ועוד של תינוקות?
או, כאן עולה לפנינו ד"ר ענר גוברין, פסיכולוג-פילוסוף מאוניברסיטת בר אילן, שחוקר את המנגנון המעניק לתינוק כלים מוסריים-שיפוטיים לבחור בין טוב לרע. הוא מאמין כי מנגנון זה, מתפתח ביחס למצבים שונים, דרך הקשר והאינטראקציה של התינוק עם הוריו. ד"ר גוברין פרסם בינואר 2014 מאמר מרתק ובו טען כי באמצעות אינטראקציות מוקדמות של התינוק עם המבוגרים בסביבתו, רוכש התינוק ייצוגים פנימיים של מערכת חוקים המגדירה לו כיצד הוא יכול להסיק, להשתמש ולהבין מה נכון/לא נכון לעשות. בקיצור ניתן לומר כי דרך אותן אינטראקציות אנו לומדים ל`שרטט` מעין מסגרת של יכולת מוסרית אוניברסאלית, המבוססת על מבנה פנימי, עמוק ואוניברסאלי המשותף במבנהו עם המבנה של כמעט כל שיפוט מוסרי, ללא קשר לתכני שיפוט זה.
כלומר, על פי גוברין, תבניות של אינטואיציה מוסרית, על פיה אנשים חשים מה נכון או לא, נובעות באופן ישיר כמעט מעקרונות או חוקים שנרכשו והופנמו כבר בינקות. גוברין מניח, על סמך מחקרי תינוקות לאורך כ-20 שנה, כי לשיפוט המוסרי, הנחשב להישג קוגניטיבי מורכב ביותר, יש יסודות בסדרה של מערכות המופיעות כבר בשנת החיים הראשונה. גוברין, כמו חוקרים רבים לפניו, ובהם נועם חומסקי כמובן, מראים כי הבסיס עליו נחה כל הלמידה המאוחרת של רכישת שפה, ספירה, מיון חפצים, יחסים חברתיים ופעולות קוגניטיביות נמצא בלמידה והידע הנצבר כבר בשנת החיים הראשונה. בגלל אורך מאמרו של גוברין ארוך (כ-28 עמודים) ומורכבותו אציין רק כי: "בתחום המוסר, מחקרים מראים כי לתינוקות יש בסיס מוסרי- היכולת והמוכנות לשפוט את מה שעושים אחרים, חוש לצדק ותגובה אינטואיטיבית לרוע" (גוברין, 2014).
אבל, איך כל זה קשור לתנועה( שזה התחום שלי)- בוודאי תשאלו?
או...אז...זהו, שבאותם שלבים שהתינוק רוכש את הבסיס המוסרי שלו, הוא לומד להכיר את עולמו, סביבתו ולבנות את מערכות היחסים שלו- דרך תנועה ויחסי תנועה וגוף עם המטפלים בו. בגיל זה לא ניתן ללמד אותו רעיונות תיאורטיים, ובינינו- תינוק בן שנה אי אפשר ללמד ללכת דרך הסברים ביו-מכאניים. ובכל זאת, בשנת החיים הראשונה מתבצעת הלמידה הכי משמעותית שלנו. אנו נולדים עם מעט מאד יכולות גופניות, שלא להזכיר דיבור, ולאחר כשנה וחצי- אנו עומדים על רגלינו, פוסעים קלות (או רצים...) ומתחילים לדבר. אז איך...?
דרך האינטראקציה הגופנית-צלילית-תנועתית של התינוק עם סביבתו לומד התינוק על התמסרות והדדיות, על התמסרות והתקשרות. הוא לומד לדחוף אל תוך הסביבה כדי להתייצב ולהניע את עצמו. הוא מושיט את עצמו אל תוך החלל שמעבר לו, ולומד למשוך עצמו אל תוך המרחב, או ? לחלופין- למשוך את מה שבמרחב אליו. מידת התמיכה, העידוד וההדדיות שבאינטראקציות אלה מלמדות את התינוק לסמוך על סביבתו, לפעול בה בבטחה, להיתמך, להיעזר ולהתייעץ . הוא מגלה את `עמוד השדרה` הפנימי שלו, מתרגל בחירה והחלטה, מחבר, מצליב ומסנתז באופן ספיראלי בין הדברים. את כל אלה הוא מגלה תוך שהוא מפתח לעצמו את הרשתות העצביות- מוטוריות המקשרות מוח וגוף,ובדרכים אלה הוא מפתח את יכולותיו הגופניות, הרגשיות המחשבתיות, וגם...המוסריות. בתוך התנסויות גופניות-תנועתיות אלה הוא מתרגל מיומנויות מיון, בחירה והחלטה המהוות אחר כך את הבסיס המוסרי שלו. מיומנויות אלה ראוי ונדרש היה כי יתרגלו יומיום החשודים (לכאורה, ושלא לכאורה) בעבירות השחיתות הצונחות על ראשינו חדשות לבקרים.
בשיטת לאבאן-בארטנייף אנו מאמינים כי הכל קשור ואינטגרטיבי. אנו מתבוננים בבחירות התנועתיות אותן עושה האדם, כשיקוף של דרכי ההתמודדות שלו עם סביבתו, ולהפך. כאשר בוחר אדם דרכים שאינן מוסריות על מנת להתמודד, הוא לרוב עושה זאת על מנת לעקוף התמודדות עם מציאות שאינה נוחה לו (מעמד כלכלי-חברתי, מקום בפריימריז, מוקד השפעה, וכד`). בניתוח תנועה לאבאן אנו יכולים לראות סימנים למעקפים אלה גם בתנועתו, ולתהות- מדוע הוא נזקק לדרכים אלה. אנו שואלים כיצד ניתן- בדרכים תנועתיות- לסייע לאדם לבחור טוב יותר ולפעול נכון יותר גם מוסרית.
באמצעות ניתוח תנועה לאבאן-בארטנייף ניתן להסתכל ולבחון את מידת האינטגרטיביות, היעילות והכיוון של דפוסי הארגון התנועתי ?רגשי-מחשבתי של כל אדם, וניתן לראות גם את מידת ההשתתפות של האדם בתנועתו שלו, או במילים אחרות- את האינטגריטי שלו.
כתינוקות, כאשר רק נולדנו, היו רוב ערוצי התנועה-רגש-מחשבה שלנו פתוחים ונגישים. ואם לא הפריעו לנו- רובנו פיתחנו דפוסים "נכונים" ו"טובים". אבל החיים, אתם יודעים, מזמנים לנו אירועים רבים ודפוסים שרכשנו בילדותנו- נזנחים, נעזבים, נשכחים. תבניות תנועה ותקשורת- נסגרים, נעזבים, נשחקים. ובמקומם, באין וואקום במציאות, מתפתחים דפוסים לא יעילים, לא נכונים לגוף (ולנפש), ולעתים -לא מוסריים.
נשמע מדכא? ממש לא!!
הבשורה המשמחת היא שבמידה רבה, מצבים אלה הם הפיכים. שיטת לאבאן-בארטנייף מציעה דרכי עבודה על דפוסי התנועה הינקותיים באמצעותן ניתן לחזור אל הדפוסים, לפתוח מקטעים שהחלידו, נתקעו, יצאו משימוש, לשכלל תבניות חלשות או חסרות, להזכיר לתשלובת הגוף-נפש איך זה מרגיש לנוע באופן אינטגרטיבי. הוליסטי ומרפא, את ה חוויה המרפאה של embodiment. בעזרת חוויה זו ניתן לשחרר גם דפוסי "חסר לי/אין לי/כואב לי/קשה לי", ולחזור לחוות את המקום בו בחירה בטוב מרגישה כאופציה. העבודה התנועתית מאפשרת לנו לגלות את עצמנו, לבחור מחדש, ובהדרגה ליצור דפוסים חדשים המאפשרים תנועה טובה יותר, יצירתיות, השתלבות וזרימה עם החיים. לתנועה הזו יש קשר הדוק אל מי שאנחנו, ואינה תלויה כלל בתנועה הפוליטית עמה אנו מזדהים...,
בתקווה לימים מוסריים יותר, אשר בלעדיהם חיינו כאן אינם אפשריים.
לרוצים להכיר ולהבין טוב יותר את דפוסי התנועה ההתפתחותית ואת השפעתם על חיינו- מומלץ להצטרף לאחד מהקורסים בשיטת לאבאן-בארטנייף במרכז "בתנועה", ויפות שעתיים קודם.
ברור.
מה שבעייתי יותר, הוא שאת הדג וגופו לא ניתן לנתק. כלומר, כשמסריח הראש- מסריח גם הגוף. והגוף הוא אנחנו.
וכשנקודה חשובה זו מובהרת עכשיו, עולה השאלה- מה הקשר לתנועה, ועוד של תינוקות?
או, כאן עולה לפנינו ד"ר ענר גוברין, פסיכולוג-פילוסוף מאוניברסיטת בר אילן, שחוקר את המנגנון המעניק לתינוק כלים מוסריים-שיפוטיים לבחור בין טוב לרע. הוא מאמין כי מנגנון זה, מתפתח ביחס למצבים שונים, דרך הקשר והאינטראקציה של התינוק עם הוריו. ד"ר גוברין פרסם בינואר 2014 מאמר מרתק ובו טען כי באמצעות אינטראקציות מוקדמות של התינוק עם המבוגרים בסביבתו, רוכש התינוק ייצוגים פנימיים של מערכת חוקים המגדירה לו כיצד הוא יכול להסיק, להשתמש ולהבין מה נכון/לא נכון לעשות. בקיצור ניתן לומר כי דרך אותן אינטראקציות אנו לומדים ל`שרטט` מעין מסגרת של יכולת מוסרית אוניברסאלית, המבוססת על מבנה פנימי, עמוק ואוניברסאלי המשותף במבנהו עם המבנה של כמעט כל שיפוט מוסרי, ללא קשר לתכני שיפוט זה.
כלומר, על פי גוברין, תבניות של אינטואיציה מוסרית, על פיה אנשים חשים מה נכון או לא, נובעות באופן ישיר כמעט מעקרונות או חוקים שנרכשו והופנמו כבר בינקות. גוברין מניח, על סמך מחקרי תינוקות לאורך כ-20 שנה, כי לשיפוט המוסרי, הנחשב להישג קוגניטיבי מורכב ביותר, יש יסודות בסדרה של מערכות המופיעות כבר בשנת החיים הראשונה. גוברין, כמו חוקרים רבים לפניו, ובהם נועם חומסקי כמובן, מראים כי הבסיס עליו נחה כל הלמידה המאוחרת של רכישת שפה, ספירה, מיון חפצים, יחסים חברתיים ופעולות קוגניטיביות נמצא בלמידה והידע הנצבר כבר בשנת החיים הראשונה. בגלל אורך מאמרו של גוברין ארוך (כ-28 עמודים) ומורכבותו אציין רק כי: "בתחום המוסר, מחקרים מראים כי לתינוקות יש בסיס מוסרי- היכולת והמוכנות לשפוט את מה שעושים אחרים, חוש לצדק ותגובה אינטואיטיבית לרוע" (גוברין, 2014).
אבל, איך כל זה קשור לתנועה( שזה התחום שלי)- בוודאי תשאלו?
או...אז...זהו, שבאותם שלבים שהתינוק רוכש את הבסיס המוסרי שלו, הוא לומד להכיר את עולמו, סביבתו ולבנות את מערכות היחסים שלו- דרך תנועה ויחסי תנועה וגוף עם המטפלים בו. בגיל זה לא ניתן ללמד אותו רעיונות תיאורטיים, ובינינו- תינוק בן שנה אי אפשר ללמד ללכת דרך הסברים ביו-מכאניים. ובכל זאת, בשנת החיים הראשונה מתבצעת הלמידה הכי משמעותית שלנו. אנו נולדים עם מעט מאד יכולות גופניות, שלא להזכיר דיבור, ולאחר כשנה וחצי- אנו עומדים על רגלינו, פוסעים קלות (או רצים...) ומתחילים לדבר. אז איך...?
דרך האינטראקציה הגופנית-צלילית-תנועתית של התינוק עם סביבתו לומד התינוק על התמסרות והדדיות, על התמסרות והתקשרות. הוא לומד לדחוף אל תוך הסביבה כדי להתייצב ולהניע את עצמו. הוא מושיט את עצמו אל תוך החלל שמעבר לו, ולומד למשוך עצמו אל תוך המרחב, או ? לחלופין- למשוך את מה שבמרחב אליו. מידת התמיכה, העידוד וההדדיות שבאינטראקציות אלה מלמדות את התינוק לסמוך על סביבתו, לפעול בה בבטחה, להיתמך, להיעזר ולהתייעץ . הוא מגלה את `עמוד השדרה` הפנימי שלו, מתרגל בחירה והחלטה, מחבר, מצליב ומסנתז באופן ספיראלי בין הדברים. את כל אלה הוא מגלה תוך שהוא מפתח לעצמו את הרשתות העצביות- מוטוריות המקשרות מוח וגוף,ובדרכים אלה הוא מפתח את יכולותיו הגופניות, הרגשיות המחשבתיות, וגם...המוסריות. בתוך התנסויות גופניות-תנועתיות אלה הוא מתרגל מיומנויות מיון, בחירה והחלטה המהוות אחר כך את הבסיס המוסרי שלו. מיומנויות אלה ראוי ונדרש היה כי יתרגלו יומיום החשודים (לכאורה, ושלא לכאורה) בעבירות השחיתות הצונחות על ראשינו חדשות לבקרים.
בשיטת לאבאן-בארטנייף אנו מאמינים כי הכל קשור ואינטגרטיבי. אנו מתבוננים בבחירות התנועתיות אותן עושה האדם, כשיקוף של דרכי ההתמודדות שלו עם סביבתו, ולהפך. כאשר בוחר אדם דרכים שאינן מוסריות על מנת להתמודד, הוא לרוב עושה זאת על מנת לעקוף התמודדות עם מציאות שאינה נוחה לו (מעמד כלכלי-חברתי, מקום בפריימריז, מוקד השפעה, וכד`). בניתוח תנועה לאבאן אנו יכולים לראות סימנים למעקפים אלה גם בתנועתו, ולתהות- מדוע הוא נזקק לדרכים אלה. אנו שואלים כיצד ניתן- בדרכים תנועתיות- לסייע לאדם לבחור טוב יותר ולפעול נכון יותר גם מוסרית.
באמצעות ניתוח תנועה לאבאן-בארטנייף ניתן להסתכל ולבחון את מידת האינטגרטיביות, היעילות והכיוון של דפוסי הארגון התנועתי ?רגשי-מחשבתי של כל אדם, וניתן לראות גם את מידת ההשתתפות של האדם בתנועתו שלו, או במילים אחרות- את האינטגריטי שלו.
כתינוקות, כאשר רק נולדנו, היו רוב ערוצי התנועה-רגש-מחשבה שלנו פתוחים ונגישים. ואם לא הפריעו לנו- רובנו פיתחנו דפוסים "נכונים" ו"טובים". אבל החיים, אתם יודעים, מזמנים לנו אירועים רבים ודפוסים שרכשנו בילדותנו- נזנחים, נעזבים, נשכחים. תבניות תנועה ותקשורת- נסגרים, נעזבים, נשחקים. ובמקומם, באין וואקום במציאות, מתפתחים דפוסים לא יעילים, לא נכונים לגוף (ולנפש), ולעתים -לא מוסריים.
נשמע מדכא? ממש לא!!
הבשורה המשמחת היא שבמידה רבה, מצבים אלה הם הפיכים. שיטת לאבאן-בארטנייף מציעה דרכי עבודה על דפוסי התנועה הינקותיים באמצעותן ניתן לחזור אל הדפוסים, לפתוח מקטעים שהחלידו, נתקעו, יצאו משימוש, לשכלל תבניות חלשות או חסרות, להזכיר לתשלובת הגוף-נפש איך זה מרגיש לנוע באופן אינטגרטיבי. הוליסטי ומרפא, את ה חוויה המרפאה של embodiment. בעזרת חוויה זו ניתן לשחרר גם דפוסי "חסר לי/אין לי/כואב לי/קשה לי", ולחזור לחוות את המקום בו בחירה בטוב מרגישה כאופציה. העבודה התנועתית מאפשרת לנו לגלות את עצמנו, לבחור מחדש, ובהדרגה ליצור דפוסים חדשים המאפשרים תנועה טובה יותר, יצירתיות, השתלבות וזרימה עם החיים. לתנועה הזו יש קשר הדוק אל מי שאנחנו, ואינה תלויה כלל בתנועה הפוליטית עמה אנו מזדהים...,
בתקווה לימים מוסריים יותר, אשר בלעדיהם חיינו כאן אינם אפשריים.
לרוצים להכיר ולהבין טוב יותר את דפוסי התנועה ההתפתחותית ואת השפעתם על חיינו- מומלץ להצטרף לאחד מהקורסים בשיטת לאבאן-בארטנייף במרכז "בתנועה", ויפות שעתיים קודם.
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?